תיקון חוק מעבר חצייה

תיקון לחוק בנושא מעברי חצייה

נכנסו לתוקפן תקנות חדשות בדבר חובותיהם של נהגים בהתקרבם למעברי חציה.

התקנות הקודמות חייבו נהג המתקדם למעבר חציה לעצור, לתת זכות קדימה להולכי הרגל החוצים במעבר ולאפשר להם להשלים את החציה בבטחה. בתי המשפט פרשו תקנה זו באמרם כי "הולך הרגל החוצה במעבר חציה", פירושו הולך רגל אשר הוריד רגל מן המדרכה למעבר החציה או לפחות נראה עליו כי זוהי כוונתו.

בתיקון החדש שונתה הדרישה ע"י כך שהוחמרה חובתו של הנהג וכיום חייב הוא להאט את נסיעתו כבר כאשר בפתח המעבר, עדיין על המדרכה עומד הולך רגל ואין כל צורך שיוריד רגל או שיראה כוונה כלשהי לרדת למעבר. דהיינו גם אם עומד הוא בפתח המעבר ומחכה לחבר או משוחח בטלפון, חייב הנהג להאט את רכבו. אם ניכר שבכוונתו לחצות את המעבר – יעצור ויתן לו זכות קדימה.  נאמר ע"י הרשות כי תקנה זו הותקנה כדי למנוע תאונות הקורות בין נהגים להולכי רגל החוצים במעבר חציה.

תיקון תקנה זו נראה קצת מוזר על פניו שכן ע"פ תקנה 52 (6) לתקנות התעבורה הקיימת כבר שנים רבות, נאמר, כי חייב נוהג רכב להאט את מהירות נסיעתו ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך ובייחוד במקרים אלה …" בהתקרבו למעבר חציה".

הנה רואות עינינו כי הן חובת ההאטה והן חובת העצירה קיימות כבר בתקנות המחייבות כבר שנים רבות ואין בתקנות החדשות חידוש כלשהו, פרט לכך ששונה הנוסח, אך לא שונתה המהות.

יש בתיקון חידוש נוסף, לכאורה, ובו נאמר כי אם מתקרב רכב למעבר חציה  ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החציה, יאט גם הוא את רכבו לפני מעבר החציה ואם הרכב האחר עצר, יעצור אף הוא ואם היה הולך הרגל חוצה את המעבר – יתן לו הנהג את זכות הקדימה. אלא שגם הוראה זו קיימת כבר בתקנות הישנות בתקנות 47 (ה) (3) ן- 47 (ז) בהן נאמר כך   – בתקנה 47 (ה) (3) נאמר כי נוהג רכב לא יעקוף ולא ינסה לעקוף …כלי רכב אם הוא מתקרב למעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על ידי תמרור המציין מקום מעבר חציה להולכי רגל. ואילו תקנה 47 (ז) קובעת נוהג רכב לא יעקוף רכב ולא יעבור על פני רכב שעצר.. לפני מעבר חציה.

הנה כי כן – אנו רואים כי חובותיהם של נהגי הרכב בהתקרבם למעברי חציה לא השתנו – ככל שחודש כיום היה ידוע ומחייב גם קודם, בתקנות הקיימות השוני היחיד הוא בנוסח החדש ותו לא.